אמנות ההסוואה

103 שער שני הרעיון הציוני . האמן הארצישראלי אשר חיפש בטבע, כמצוותו של סזאן, את הגליל, הכדור והחרוט, מצא אותם על ראשיהן של נשים ערביות במשעול המוליך אל הכפר, דימוי אוטופי לעם העברי החוזר לאדמתו ( ישראל פלדי, “נוף״, שנות העשרים ) . מול הנוכחות החובקת-כול של הפרדיגמה הציונית, המודרניזם נשאר רק בחזקת מיתוס, משאת נפש לא מושגת המציעה לכל היותר מערכת צורנית מעודכנת וחדשה לביטוי החוויה הלאומית . המתח הזה שבין המשאלה למודרניות ובין הטוטאליות של הציווי הלאומי הוא שכונן במהלך שנות הארבעים את “משטר הראייה״ המרכזי של האמנות הישראלית, ששיאו בהפשטה הלירית של “אופקים חדשים״ . משטר ראייה זה, קוד ויזואלי-תרבותי דומיננטי שאפשר לכנותו “אמנות ההסוואה״, התבסס על מנגנון פסיכו-תרבותי מורכב ורב-שכבתי של הכחשה . במנגנון זה צורות מודרניסטיות משמשות מעין רשת הסוואה להצפנתה של הפרדיגמה הציונית ולהגנתה מפני ביקורת . האידיאולוגיה הדו-ערכית המתהפכת של “אופקים חדשים״ - גם לוקאליות וגם אוניברסליות, זו או זו, זו וגם זו, הכול לפי הנסיבות - התבטאה מבחינה אסתטית בליריקה מהוססת של רגישות אפורה שבין נוף להפשטה . כיצד קרה שדו...  To the book