חמש תחנות תרבות

79 שער ראשון שבראשן סילבסטר סטלונה הניף את אגרופיו בסרט “רוקי״ ) , ולהציץ לדושאן . ונציה ב- 1986 יונה פישר הזמין אותי להשתתף בביאנלה בוונציה . התרגשתי מאוד והזמנתי כרטיס טיסה לשלושה שבועות, אבל כבר אחרי שלושה ימים הבנתי שמיציתי את האמנות העכשווית . התחלתי לחרוש את ונציה, ובשיטוטיי גיליתי את טינטורטו, צייר שחי בעיר במאה ה- 16 ולא עזב אותה אפילו פעם אחת . למרות מרחק הזמן והתרבות, הרגשתי כאילו הוא אחי האבוד, שותף לאותן דילמות “פוסט-מודרניות״ שרדפו אותי . בסקוּאוֹלָה די סן רוקו, שאת קירותיה ואת תקרותיה כיסה טינטורטו בציורים במשך 24 שנים, למדתי כמה היה ממזר : במקום להגיש לוועדה סקיצה, כמו שאר ציירי ונציה שהתחרו על ההזמנה, הוא התקין במקום המיועד לציור שייבחר ציור גמור משלו בטענה שאצלו אין הבדל בין סקיצה ליצירה מוגמרת, ובכלל, למעט כיסוי הוצאות, אינו מבקש מהם שום שכר . לימים השתמשתי גם אני בפטנט של טינטורטו : כשהאוניברסיטה העברית ביקשה לתלות אחד מציוריי בחגיגות היובל שלה, הצעתי להם ציור קיר קבוע ללא שכר, תמורת כיסוי 14 הוצאות בלבד . הציור נמצא שם עד היום . אוסנברוק פליקס נוסבאום היה אמן יהודי-...  To the book