על "נפשות מתות" מאת גוגול

350 מבקר חופשי כלומר להעבירן על שמו, ברור . לא ברור מדוע צ'יצ'יקוב ירצה לקנות אותן . רק בהמשך הרומן יסביר לנו גוגול את תכניתו הנכלולית של צ'י'ציקוב . קריאת מאות העמודים הראשונים של "נפשות מתות", קרי החלק הראשון והארוך מבין שני חלקי היצירה, מחלצת מפי המבקר הזה חוות דעת ביקורתית מאוד לא מושכלת : וואו ! ! ! ומעט ביתר הנמקה : איזו סאטירה אוניברסלית גדולה ! כי עלילת הפשיעה הזעירה של צ'יצ'יקוב היא רק אמתלה ( מבריקה ) בידיו של גוגול להפגיש את הגיבור שלו עם אנשים שונים ומשונים ברחבי רוסיה הגדולה . והמפגשים של צ'יצ'יקוב הנוכל וצמד משרתיו הבטלניים עם הדמויות השונות, על מוזרויותיהן הרבות והמגוונות, בפשטות קורעים מצחוק . אולם מה שהופך את הטקסט לחי באופן מיוחד, באופן גאוני, היא אותה אישיות עצמאית, קפריזית, כעסנית, אקסצנטרית וביזארית — לא פחות מצ'יצ'יקוב או בעלי האחוזות — שיש ל"מספר הכל-יודע" הגוגולי . אביא כמה דוגמאות . קודם כול, המספר מצהיר על עצמו שהוא דווקא לא "כל-יודע" : "האדון הסיר את כובע-המצחייה והתיר מצווארו את צעיף הצמר הססגוני, מאלה שמכינות לַנשואים בנות-זוגם במו-ידיהן [ … ] ואילו לרווקים...  To the book