על "ילדה עם שיער מוזר" מאת דיוויד פוסטר וואלאס

310 מבקר חופשי דוסטוייבסקאי באופיו ( לא הופתעתי לפיכך כשקראתי באחרית הדבר של נגה אלבלך, עורכת הספר, שאף בחרה את הקטעים, כי וואלאס כתב מסה על הביוגרפיה המופתית שכתב ג'וזף פראנק על דוסטוייבסקי ) , מעין "כתבים מן המרתף" של דורנו . הדובר במונולוג חש כל חייו כמתחזה, כמי שמעצב את חייו לפי הרושם שיותיר באחרים . וואלאס מגיע לרמת תחכום שחמטאית, כשהוא מתאר את הדרכים שבהן נהנה ( וסובל ) הדובר במונולוג להערים על הפסיכולוג שלו, שהנה-הנה הושגה פריצת דרך בטיפול והאני האותנטי שלו יצא לאור . הסיפור הזה הוא אילוסטרציה ספרותית גאונית, או כמעט גאונית, ל"תרבות הנרקיסיזם", ספרו החשוב של כריסטופר לאש, משנות ה- ,70 על התרבות האמריקאית ( וכאמור, על העולם כולו, שצעד בעקבות התרבות הזו ) ; אולי רק "משהו קרה" של ג'וזף הלר עולה עליו ( לאש אכן דן בו בספרו המוזכר ) . הקוטב החם בסיפור הזה הוא שוואלאס, מתוחכם כפי שהנו, דווקא סבור שיש לגיבורו עצמי אותנטי ככלות הכול ! עוד בקובץ הנהדר הזה מסה אמביוולנטית באופן מעניין על התגובות לפיגוע בתאומים בפרובינציה האמריקאית ; מסה מפורסמת-כבר על פסטיבל לובסטרים במיין, שהפכה למחאה על ...  To the book