על "קציצות" מאת אילן הייטנר

אריק גלסנר 297 בעלמה ) . קל למשוך בכתפיים מול הניסיונות לפזר אבחנות סיינפלדיות בטקסט, אבחנות שברובן לא ממש קולעות ושנונות . קל מאוד לבקר את המעשה הלשוני ( לא זה שנעשה במפרום ) של הייטנר, שמערב, למשל, משלבים לשוניים גבוהים בנמוכים, בהיסח הדעת ובחוסר רגישות לשפה . מתבקש לתהות האם לא היה טוב יותר ל"קציצות" לו היה הופך לתסריט עם וויס-אובר דומיננטי . הייטנר, בקיצור, הוא לא המקבילה הגברית לצרויה שלו, והרומן הסטרייטי הישראלי המתוחכם עוד מחכה לאבּירוֹ . ועם זאת, "קציצות" מציג בכנות ובישירות מועקות גבריות שקל להסב פנים מהן ( למשל, הסובייקטיביות הנזילה של המבט הגברי, עיוותי הפרספקטיבה המולידים את נזילות ההימשכות של גברים לבנות זוגם — אותה תנודה מדהימה באטרקטיביות של האישה כפי שהיא נקלטת בעין הגברית הלא יציבה ) , ורב- המכריות שלו ושל קודמיו, אינה דומה לרב-המכריות של יצירות ממוסחרות, סנטימנטליות, מתאמצות ולא-אותנטיות . "למה לא הפסקתי לשפשף על האינטרנט אחרי שגמרתי פעם אחת ? למה אני כזה חזיר ? ", קובל על עצמו הגיבור בפתח הספר . לזין הסטרייטי קמים ברומן כמה מתנגדים רבי עוצמה בתרבות העכשווית : הטיפול ...  To the book