על "בשבילה גיבורים עפים" מאת אמיר גוטפרוינד

286 מבקר חופשי יום כיפור, מלחמת לבנון, האינתיפאדה . והכול מלווה במעידות ספרותיות קטנות שאינן הולמות סופר במעמדו של גוטפרוינד : סיפורים שנפתחים ולא נסגרים כיאות, עלילות משנה מופרכות, בדיחות קרש, שורות פאנץ' ליין שהגעתן מזוהה ממרחקים . פה ושם מבצבץ הפוטנציאל הלא ממומש . כיוון שלגוטפרוינד יש זיק אחד מששים של הומור גרוטסקי גוגולי, הדמויות בחלקן הן עלובות, נידחות ומשעשעות, כמו פקידונים גוגוליים . אבל הנס קורה רק לעתים רחוקות . ייחודו המרענן של גוטפרוינד בנוף הספרותי הישראלי, כמי שהצליח להציג בעבר את ראיית העולם הציונית כתקווה מכמירת לב של אנשים רמוסים, אוטופיה תמימה, לא דורסנית, לגיטימית, מצוי גם ברומן הזה . אלא שפה גוטפרוינד נחשף בערוותו, לא כלא-דוגמטי, סנגור מוצלח של הציונות, שמסרב להתכרבל בחיק האופנתי של הפוסט, אלא כמי שפשוט בורח ממחשבה : "הפלשתינאים היו כאווזים צעקניים, אנחנו כעורבים צורחים, והמתנחלים כתרנגולי הודו . כולנו עופות אחים", זו מסקנתו החלושה של אריק המילואימניק . דמותו של יורם, אחד מחמשת החברים והמופרע שבהם, יזם בלתי נלאה שמהלך בשולי החוק ושחולם להיות מיליונר, יכולה הייתה להו...  To the book