אריק גלסנר 275 2 . זו יצירה פוסטמודרנית מובהקת : התערבות המחבר ביצירתו, ראוותנות נוכחותו . אולם יש שני סוגים של רומנים פוסטמודרניים, "רזים" ו"שמנים" . ה"רזים" ממחישים את התרוקנות הקיום מאידאולוגיות וממשמעות בתארם מציאות מחולנת וצנומה . במובן זה, למשל, קארבר הוא סופר פוסטמודרני . העוצמה של רומנים כאלה, הפוסטמודרניים ה"רזים", היא המפגש הישיר עם הקיום העירום, עם קיומה של "נפש קטנה, עירומה", כשירו המפורסם של אדריאנוס קיסר, שהנו ביטוי הולם לצייטגייסט הפוסטמודרני . החולשה של רומנים כאלה היא שהדופק החלוש שלהם פועל את פעולתו המדכדכת על הקורא, מחליש אותו . ניטשה היה אומר שעלינו "להתגבר עליהם", על הרומנים ה"רזים" האלה . החיים אולי דלים "כפי שהם", אבל בכוחנו להפכם לאחרים . ואילו הרומנים הפוסטמודרניים ה"שמנים" הם יורשים ישירים של המודרניזם ( הג'ויסיאני ) בפטישיזציה של הטקסט שיש בהם . הם מודרניזם בריבוע . הם אינטלקטואליים מאוד לעתים, רבי ציטוטים, מודעים לעצמם, דנים בתיאוריות ספרותיות בתוך תחומו של הטקסט ועוד . העוצמה שלהם היא העושר הטקסטואלי, שטח הפנים הלשוני רב השכבות . החולשה היא האימפוטנטיות שבה...
To the book