כמה הערות על "צל עולם" מאת ניר ברעם

אריק גלסנר 269 בוגד בי, טוענת ב"תמול שלשום" שסגולתם של כותבי הרומנים אינה מומחיות בנושא עליו הם כותבים, אלא כישרונם מתמצה בזה שהם מתראים בהצלחה כמבינים בו ( זו וריאציה על ההתקפה של אפלטון על המשוררים ב"המדינה" ) — אמנם כל זה נכון . אבל, לטעמי, יש ביכולת לטעת בקורא את אותה תחושה של "הכרת מציאות" ערך בפני עצמו, ערך אסתטי . התחושה היא של הינשאות בידיים בטוחות . ולא דבר של מה בכך הוא לסופר לדעת לטעת בקוראיו את התחושה שהוא יודע על מה הוא מדבר כשהוא מדבר על נושא גדול כל כך כמו המציאות הכלכלית-גלובלית שלנו . 3 . לגבי הטענה המרכזית עצמה של ברעם אין לי כלים לשפוט אם היא נכונה, אבל היא בהחלט מעניינת . ברעם תולה את נצחונו המוחץ של הקפיטליזם בעשורים האחרונים לאו דווקא בתבוסתו של השמאל, אלא בשיתוף הפעולה הנלהב של חלקים בשמאל עם הניאו-ליברליזם, תוך שימור של מראית עין "נאורה" . כלומר, לשם הדוגמה, שיתוף פעולה של הדמוקרטים האמריקאים — כאן, מחברת הייעוץ MSV— – עם הניאו ליברליזם תוך שימור חזות של "פרוגרסיביות" . האויב של השוויון והרוח הדמוקרטית האמתית, לפי התזה המעניינת שברעם מציג בספרו, הם השמאלנים-לשעב...  To the book