על "החלום הישראלי" מאת רועי צ'יקי ארד

260 מבקר חופשי שרק אי-צדק קיצוני מצליח להרעיש אותי . אני בעד שאי-צדק מסוים ייכון בעולם בגבולות סבירים" . האם "המחבר המובלע" צוחק ? רציני ? האם הוא יודע בעצמו ? ההיטלטלות היא זו שמסבירה את הקלילות ההומוריסטית שיש בכתיבה של ארד, המרעננת, אבל שסלידתה מרצינות יתר אינה מובילה אותה "ללכת עד הסוף" עם הומור אנרכי . זה הומור ממותן, שנשאר בתווך שבין הבדיחה לרצינות . ההיטלטלות הזו, אם כך, היא שהופכת את הקובץ הנוכחי למעניין ולמוגבל . אדגים את העניין בשני סיפורים מהקובץ . גיבורת הנובלה הפותחת הארוכה, הכתובה בגוף שלישי, היא טלי פאפו . פאפו הפכה מעיתונאית תל אביבית מבריקה, עוקצנית וניהיליסטית בשנות ה- ,90 לסופרת ואשת משפחה פרברית, שמרנית ואמידה בשנות האלפיים ( "נמאס לי לפטפט על אורגזמות . גיליתי את הדבר הכי נפלא, שזה ההורות" ) . הגיבורה, שלא קשה לנחש לאיזו שירת סירנה בציבוריות הישראלית כרויות אוזניה, מבטאת להבנתי את ספקותיו של ארד עצמו . את החשש שהאלטרנטיבה לרוח הקלילה של שנות ה- 90 היא התקרנפות מחודדת קרן ושמרנות קפוצת עורף, ישבן ויד . הבעיה היא שהנובלה כתובה כסאטירה קסטל-בלומית ( חיי עשירים ריקניים...  To the book