על "נתניה" מאת דרור בורשטיין

244 מבקר חופשי מגנטית ההכרחית לקיומנו, אך אנו איננו מבקרים את הדודה מפני שאי אפשר להעמיק כל כך אל המקום שבו הדודה מתגוררת . הדודה הזאת היא גם אחד ההסברים העמוקים לספרות, אלא שהספרות מתעלמת ממנה ואינה מעוניינת בה, כפי שרוב הסופרים אינם מבקרים את דודותיהם, ובמקום זה יושבים בבתי קפה ומשחתים שעות ברכילות" . זה ספר שמבקש לחלץ את הספרות הישראלית מהפרובינציאליות, אבל לא רק מהפרובינציאליות הישראלית, אלא מהפרובינציאליות האנושית ( "אני מעדיף את הזמנים הפרהיסטוריים המתוארים בספרי המדע מפני שהם מוחשיים יותר מזיכרונותַי משנות השבעים" ) . התשוקה כאן היא להימלט מהאנושי ולכן התשוקה לאינסוף, המתבטאת בהשתאות מגודלו ומורכבותו של הקוסמוס, צמודה לביטויי ייאוש מהרצחנות האנושית ( ייאוש מסוגנן מדי משהו ) . התשוקה להימלט מהאנושי היא גם תשוקה להימלט מהספרות . הספרות היא המקבילה לזיכרונות האוטוביוגרפיים, וכשם שהאנושי טובע בקוסמוס, ההיסטוריה ( כלומר הכתיבה ) טובעת במרחבי הפרהיסטוריה ( העידן שלפני הכתיבה ) . ישנו כאן מהלך מפותל : היסודות הקוסמיים ברומן אמנם מבטלים את היסודות האוטוביוגרפיים ואת הספרות, הרי הם כה קט...  To the book