238 מבקר חופשי ששקַד על תולדות הספרות העברית, החזיר שחם ריק למעט ההערה "שספרות כותבים יחידים ולא 'דור'" . נדמה שיש כאן משהו שהוא מעבר להכרזת עצמאות קלישאית, ומעבר לבכיינות אופיינית ליוצרים ( כולל מבקרים ) שכמעט תמיד מרגישים מנודים ומקופחים . שחם מבאר את ההתעלמות של הרפובליקה הספרותית ממנו בכך שעסק ב"שני דברים שלא היו מקובלים אז בין הרוצים להיות סופרים : למדתי משפטים ופתחתי משרד פרסום" . התוצאה הייתה : "תמיד הייתי רחוק מן ה'דור' שאחרים שייכו אותי אליו לרע, אבל בניו לא שייכו אותי אליו לטוב" . מה שלטעמי הופך את שחם לממואריסט ולסופר מעניין במיוחד הִנה העובדה שהוא נחשף בשלב מוקדם מאוד, בשנות ה- 40 ( ! ) , לאמריקה ולעולם הפרסום ( לאמריקה נסע כשליח התנועה ) . ביחסו לפרסום מגלה שחם אמביוולנטיות מעניינת וחושף במבט-לאחור את האידאולוגיה הכוזבת שנלוותה לעיסוקו : "כשאני חושב עכשיו על הדבקות שדבקתי אז ברעיון התחרות החופשית, אני מבין שהייתה תלוית-אינטרס" . מעניינת חוות דעתו כאיש אמיד-לפרקים על כך ש"הכסף הוא אפרודיזיאק חזק" ( אז זו לא המצאה של תפרנים משתוקקים ? ) . מרגש הווידוי על חוסר יכולתו להתחיל ע...
To the book