על הביקורת - הקדמה

12 מבקר חופשי אבל יוּם מעוניין להיחלץ מהעמדה הרלטיביסטית הזאת . הוא מציג במסתו ארבע הסתייגויות מהעמדה ש"על טעם וריח אין להתווכח" . ההסתייגות ה ראשונה של יוּם מהקביעה ש"על טעם וריח אין להתווכח" נוגעת למקרי קיצון . ישנם מקרים — הוא מביא כדוגמה את ההשוואה בין המשורר ג'ון מילטון למשורר עלום-כיום ששמו ג'ון אוגילבי — שבהם גם הרלטיביסט האדוק יהסס לומר שאין הבדלי ערך . אם לתרגם למושגי ימינו : אנחנו לא נגיד בקלות רבה כל כך שאמן לא מוכּר שיצר מעט הוא שווה ערך לאמן פורה וידוע ; לא נגיד, לדוגמה, שזוכה ב"כוכב נולד" בעל להיט אחד שקול ל"ביטלס" עם עשרות להיטיהם ; לא נגיד בקלות שהחיבור שכתב הבן שלנו וזכה לשבחי המורה לחיבור בכיתה י' שקול ליצירת עגנון המלאה . יוּם מסב את תשומת לבנו לעובדה שלא תמיד נאמר "על טעם וריח אין להתווכח", כך למשל במקרים שבהם הטעם קלוקל במפגיע ( אוכל רקוב ) או הריח מצחין במפגיע . ישנו כאן צמצום ראשוני של הכלל הרלטיביסטי הבלתי ניתן לערעור כביכול . ויוּם ממשיך להסתייגות שנייה מהרלטיביזם של "על טעם וריח אין להתווכח" : הישרדותן של יצירות לאורך השנים מעידה על טיבן . העובדה שהומרוס, למשל...  To the book