הווירטואליוּת של “להיות אמן“

רודי לרמנס 404 הסוג השני בתור מאמין נאיבי ומיושן מעט ברומנטיקה, אבל יש מרכיב חשוב יותר, הקשור ישירות להגדרה של מה שלגיטימי כאפשרי – לריקוד, העומד בבסיס היחס הלא – החלטי של ה“לא – קונספטואליסטים“ . אם נתעלם ממקרים חריגים, יוצרי המחול הלא – החלטיים לכאורה אינם מכלים את העצמי האמנותי שלהם בחיפוש אחר פעולה אותנטית עתידה לבוא . הם פשוט רואים בתנועה הפיזית מבחן עליון לתפיסה מלאת השראה : “אני רוצה לחרוג מהרעיון הראשוני . מה שמעניין אותי זה להתעלות מעל לקונספט באמצעות פיזיוּת . “ הבדל מכריע, הכרוך בהבנייתן של התפיסות העצמיות בשדה המחול העכשווי, מוטל כך על כף המאזניים : או שתנועה גשמית ממחישה בצורה פרפורמטיבית קונספט אבסטרקטי, או שתפיסה כללית מתגלמת בגוף ו“קורמת עור וגידים“ במובן המפורש של הביטוי . בדיוק האפשרות לחוויה חיה פיזית של רעיון, ולפיכך גם לביטוי מחודש שלו בצורה גשמית, נחשב בעיני מרבית ה“לא – קונספטואליסטים“ אבן בוחן מכרעת במחקר האישי הראשוני . מרגע שהחלה יצירה שיתופית, הכוריאוגרף מוכרח לקבל אינספור מיקרו – החלטות אמנותיות ואחרות . דבר אינו מובן מאליו, כל סוגיה מעמתת מחדש את ה“סובייקט ...  To the book