על הסמכות של הכוריאוגרף

הכוריאוגרפיוֹת החברתיוֹת של שיתוף הפעולה 397 יימצא בעמדה להגשים את רצונו למול התנגדות“ ( זוהי ההגדרה המפורסמת של מקס ובר ) . עם זאת, כוריאוגרפים המנחים סיטואציה בהקשר של שיתוף פעולה השתתפותי כופים את ה“רצון האסתטי“ שלהם רק בתחילת תהליך העבודה ובסיומו . על בסיס פואטיקה אמנותית רחבה יותר, הם מגדירים בתחילה את האקסיומות ואת הבעייתיות הכללית שביסוד שיתוף הפעולה . ייתכן גם שיש להם כבר רעיונות מוצקים בקשר למוזיקה שברצונם לשלב בכוריאוגרפיה הסופית או בקשר לאיכויות החזותיות הכלליות של התוצר הסופי . ספציפית אף יותר, תהיה הצעה של סדרה מוגדרת בבירור של תנועות בתור נקודת ההתחלה המחייבת של היצירה . בשלב המשלים, הכוריאוגרפים מחליטים לרוב בצורה מחייבת, אולי לאחר התייעצות עם הרקדנים, על החומרים הסופיים ועל הארטיקולציה הפרפורמטיבית שלהם . הכוח האמנותי של יוצר המחול מתגלה כעת בבירור : הוא יוצר בפועל מחול שהקהל יחזה בו . בדרך זו, ה“סובייקט האמנותי שאמור לדעת“ נהפך מפעם לפעם לאינדיבידואל פוקד, המשוכנע במידה רבה שהוא יודע טוב יותר . חלק ממשתפי הפעולה, אם לא כולם, יכולים לחוות את האישוש הישיר הזה של המחברוּת...  To the book