|
|
רודי לרמנס 338 עוברות משום כך בתחילה קולקטיביזציה : המחבר שלהן מבוטל , והן נהפכות מחומרי מחול אישיים לקולקטיביים . פרט לחריג הראוי לציון של הסולו או הדואט הבודד, המובטח מראש למבצעים מסוימים, כל הרקדנים לומדים למעשה את כל התנועות ומנחי הגוף הנבחרים . זה מאפשר לחקור אוניסונים פוטנציאליים ולבצע מבחן גופני מסוג סינגולרי : אילו חומרים מתאימים יותר מכול לאילו רקדנים ? הקורפוס הסופי נערך ומקובע סופית לאחר מכן, מוקצה לחברים אינדיבידואלים ב - Rosas ומתורגל בחזרות נוספות . הרקדנים נהפכים כעת למבצעים פסיביים בעיקרם, הנדרשים לפרש את הפעולות שהוקצו להם טוב ככל האפשר, אף על פי שדה – קירסמאקר מותירה מרחב רב לניכוסים אישיים ( זה עולה בקנה אחד עם האקספרסיביות המאפיינת את המופעים של Rosas , אשר נבחנה בפרק השני ) . עם התקרבות מועד הבכורה, העבודה נעשית חזרתית ברובה, וכצפוי, גם רבת – מתחים . בדרך כלל בשלב המסיים הזה, היחסים עם הכוריאוגרפית נוטים להיות מונְחים והיררכיים יותר . אין יצירה של מבנה פיקודי ישיר : במקום להתאפיין ביחסים כמו – אוטוריטריים ישירים, תקופת העבודה האחרונה כוללת כמה רגעים שתפקיד המחבר בו...
To the book |
|
|