עולמות אמנות כרשתות של שיתוף פעולה

רודי לרמנס 312 שמסתמכים על ההשקפה ההומניסטית המושרשת בקשר לחברתי, ומצמצמים את הרשת לפעולות שיתופיות המחברות בין בני אדם . אף על פי שאפשר לומר רבות בזכות הגישה הראשונה, היא גם מסבכת בצורה משמעותית כל ניתוח על בסיס אתנוגרפי של היצירה של עבודת אמנות ספציפית או של התפקוד של עולם אמנות מסוים . לדוגמה, אובייקטים או מוצרים טכניים אינם מדברים לרוב בכוחות עצמם, אלא נדרשים להסתמך על נציגים אנושיים כדי בכלל להישמע . משום כך קשה להחזיק בהשקפה סימטרית על אובייקטים ועל סובייקטים : נתקלים שוב ושוב בכמה בעיות מתודולוגיות חמורות . הווארד בקר מתווה בפירוט רב את הנתיב ה“אנושי, אנושי מדי“ החלופי במחקר הקלאסי למחצה שלו Art Worlds , שהוא אולי גם אחד הדיוקנות הסוציולוגיים המורכבים ביותר של היצירה ושל ההפצה של אמנות שנכתבו אי פעם . “עולמות אמנות יוצרים עבודות ונותנים להן גם ערך אסתטי,“ קובע בקר . ההצהרה נדמית פשוטה בצורה מטעה, אבל היא משמיטה בצורה בולטת את האמן האינדיבידואלי בתור ה“סובייקטוּם“, או היסוד העליון של עבודות אמנות . בקר אינו מכחיש מכול וכול את התפקיד המכונן של המחבר – הסובייקט בשדות העכשוויים של ה...  To the book