למקם מחדש את ה“סינגולרי“ ואת ה“קולקטיבי“

עשייה והערכה של אמנות 309 הם מציגים את העובדות שהתגלו . בשעה שעבודת חקר העובדות היא ללא ספק תהליך פעיל ומרובה פנים — הכרוך במימון חיצוני, בהליכים של ניסוי וטעייה ובדיונים מסוגים שונים עם עמיתים — התוצאה הסופית מוצגת כמידע אובייקטיבי, המשקף בצורה פסיבית בלבד חלק כלשהו של “העולם שם בחוץ“ . בדומה לכך, חברים של עולם אמנות משתמשים בשני משלבים דיסקורסיביים נבדלים כדי להצדיק או להעריך עבודה אמנותית ועבודת אמנות, בהתאמה . דמיינו שזה עתה ביקרתם במופע המחול האחרון של כוריאוגרף שאינכם מכירים היטב . אתם חשים רגשות מעורבים בקשר להצגה : מרבית החלקים היו מעניינים ומהנים מבחינה אסתטית, לחלקם חסר בבירור אופי מבני, ובאופן כללי הריקוד נעדר דיוק . בתום ההצגה, אתם ממהרים לכוריאוגרף, משמיעים את המחשבות הביקורתיות שלכם, והוא משיב : “אתם צודקים לגמרי ; היצירה קצת מרושלת . זה בגלל שלא היה לי מספיק כסף לחקור את אוצר התנועות ולשלם לרקדנים . נאלצתי לקצץ את זמן החזרות המתוכנן . אבל אלה החיים, לא ? “ הסיכוי שכוריאוגרף יספק הצדקה כזאת, המתייחסת ישירות למשלב הקולקטיבי, אינו גדול במיוחד . אמן עשוי אולי להכיר בכך שהמגב...  To the book