האמן כמחבר–סובייקט

רודי לרמנס 294 מוכפפת לטקסט המגולם, הכוריאוגרף נחשב המחבר – סובייקט החופשי שלו . “התהוות התפיסה של ‘מחבר׳,“ כותב מישל פוקו בשורות הפותחות את מאמרו המפורסם “מהו מחבר ? “, “היא הרגע המועדף של האינדיבידואליזציה בהיסטוריה של הרעיונות, הידע, הספרות והמדעים . אפילו היום, כשמשחזרים את ההיסטוריה של קונספט, סוגה ספרותית או אסכולה פילוסופית, קטגוריות כאלו נדמות חלשות ומשניות כניתוחים עודפים [ superimposed scansions ] בהשוואה ליחידה האיתנה והיסודית של המחבר ושל העבודה . “ לקראת סוף שנות השישים, הכריז הפוסט – סטרוקטורליזם נחרצות על “מות המחבר“ ( רולאן בארת ) , אבל במידה רבה היו אלו הרהורי לב בלבד . כי נקודת ההשקפה של האינדיבידואליזציה באמנות מוסיפה לעמוד בצורה עצומה בבסיס דיסציפלינות כמו האסתטיקה או מדעי הספרות ומרבית התקשורת החברתית בקשר לאמנות . מבקרים יכולים לנהל ויכוחים סוערים על הערך של עבודת אמנות כלשהי, וצופים קבועים בתיאטרון יכולים להטיל ספק במפורש במעלות האמנותיות של ההפקה החדשה ביותר של קבוצת תיאטרון בעלת מוניטין — אבל המבקרים מייחסים לרוב את הציור לאישה החתומה עליו, והצופים בתיאטרון מטי...  To the book