קודה: המדיום של המחול, הטבע של הכוריאוגרפיה

רודי לרמנס 270 נשנים בזיקה לפעולות ולאי – פעולות, מעגנת נחרצות את האובייקטים המובְנים אפיסטמולוגית במדיום מסוים . לצד עקבה של מהותנות, זה יכול גם לסמן נטייה מודרניסטית מצומצמת, הנדמית בלתי עדכנית ביחס לגישות העומדות במובהק בבסיס של “מחול פוסט – פוסטמודרניסטי“ עכשווי . אבל העיקר של המהותנות ושל המודרניזם גם יחד הוא בדיוק ההתקנה, אפילו ההנצחה, על ידיהם של מוסכמות חברתיות – תרבותיות קונטינגנטיות ביחס לטבעם של המרכיבים של מדיום כלשהו . תיאורטיזציה יכולה לפעול נגד הנטייה הזאת באמצעות נטייה מוצהרת ובו – זמנית גם משופרת באמצעות רפלקסיה עצמית ל פורמליזם אמפירי המבוסס על העבר, ההווה והעתיד הסביר של הנושא ( ים ) העומד ( ים ) לדיון . האם אפשר לחשוב מחול פוסט – מדיאלי שכבר אינו נטוע בהבדל בין תנועה לאי – תנועה המוצג בכל מדיום או תשתית חומרית ספציפיים יותר ? המחול לאחר קנינגהם הרחיב את מה שלגיטימי כאפשרי – לריקוד בקפיצות משמעותיות, והסתיים ארעית בהכללה של פוטנציאלים של חומריות בלתי אנושית לנוע ולא – לנוע . כך מוסגר מחדש בצורה מרשימה המדיום המשוער של המחול, אבל לא הוחלף באמת . בצורה דומה לכך, נדחף ה...  To the book