כתיבה משותפת של מחול

מחול מעבר ל"אנושי״ 257 משתנים דרך קבע, בזיקה חלקית לדרמטורגיה הצלילית . מפעם לפעם מוקרן דימוי וידיאו על הקיר האחורי, המציג לדוגמה את פניה של יוקיקו שינוזאקי . המרחב הכולל הוא אטמוספרה מרובדת, סביבה אווירתית חסרת משמעות ברורה, אשר מאוכלסת למרות זאת במשמעויות פוטנציאליות ובציפיות וירטואליות בקשר להתרחשויות אפשריות . מוטות הבמבוק, האינטראקציה בין הצלילים המתחלפים, התאורה המשתנה והדימויים המוקרנים יוצרים מרחב – עצמי איכותני בתוך מבנה גיאומטרי היוצר מתח עמום המבקש להתבטא בעזרת נספח שזמנו טרם הגיע — אולי באמצעות הפעולות של שני המבצעים ? מכל מקום, הם אכן יתערבו בהמשך באטמוספרה הזאת, המסומנת מלכתחילה, שאפשר לראות בה שותף אפשרי או גבול שצריך לחצות . יוקיקו שינוזאקי והיינה אוודל נכנסים ויוצאים, לבד או ביחד . הם מבצעים תנועות פשוטות למדי בין חברי הקהל : זוחלים סביב על הרצפה, מניעים יד או שתיים, מותחים זרוע או מחווים בשתי הזרועות, עומדים זקופים ומביטים סביבם בפנים ניטרליות . הגוף הרוקד כאן — “אבל האם זה מחול ? “ — מתנהג בעיקר ככפיל גשמי של הגוף הפומבי המפוזר הצופה במופע . חבר קהל ממוצע במצב פיזי ט...  To the book