דקונסטרוקציה של הומניזם גופני

רודי לרמנס 252 and Presence : The Contemporary European Dance Scene “ . הוא מסיק משום כך, ש“התוצאה הסופית נראית כמו חיסור . ומה שמחוסר בהצעות של כוריאוגרפים אירופים [ . . . ] הוא המילה ‘מחול׳ . “ היצירה המכוונת במסגרת של פרקטיקות רפלקסיביות של היעדרויות, או ההשמטה של מרכיב אחד או יותר המקושר בצורה מסורתית למחול ולכוריאוגרפיה, זכו להתנגדות בלתי מבוטלת מצד צופים ומבקרים כאחד . התלונה הכללית היא שהדקונסטרוקציה של המחול זהה להשמדתו . האישום הזה מניח מראש לרוב את קיומה של מהות נצחית, טרנס – היסטורית של מחול . מייקל קירבי, שכתב בעבר ספר משפיע על משחק ועל אי – משחק, מבדיל מחול מאי – מחול באמצעות שלושה פרמטרים מובחנים : סדירות קצבית, חלוקת אנרגיה ועיצוב צורני של תנועה . מבקרים או צופים המתנגדים למחול רפלקסיבי מתעניינים לרוב פחות במערך של קריטריונים מדוקדקים, ואינם חושבים את ההבדל בין מחול לאי – מחול במונחים של רצף המאפשר גם עמדות ביניים . קו החלוקה מפריד למעשה הוויה מאי – הוויה : או שמשהו הוא דוגמה אמיתית למחול, או שהוא כלל איננו מחול . דרך הטיעון האונטולוגית והמהותנית הזאת חורגת מהתלות הניכרת...  To the book