אינטרמצו: חשיבה מחודשת של אמנות קונספטואלית

מחול מעבר ל"אנושי״ 227 מוזיאונים ציבוריים ואספנים פרטיים אימצו שניהם את האפשרויות האלה לנכס את מרבית היסטוריית האמנות מהזמן האחרון באמצעות חפצי אמנות מסוגים חדשים . אפילו הביטויים האקטיביסטיים יותר של האמנות הקונספטואלית, או לפחות העקבות שלהם שאפשר לכלול באוסף אמנות, נהפכו לבסוף למה שקראו עליו בעבר תיגר : עבודות אמנות אוטונומיות הנחוות במסגרת הריק החברתי – פוליטי של מרחב המוזיאון . הקונספטואליזם ממשיך לרדוף כרוח רפאים את פרקטיקות האמנות העכשווית . נדמה שאמנות ניאו – קונספטואלית אינה יוצאת מן האופנה מאז האינטרלוד הקצר של הציור הפוסטמודרני בשנות השמונים, או ההצגה הרפלקסיבית של ציור אקספרסיבי בתור מחווה חקיינית מדרגה שנייה . דמיאן הירסט ( Hirst ) , טרייסי אמין ( Emin ) וליאם גיליק ( Gillick ) — אם להזכיר רק שלושה שמות ברורים — חוזרים ומתרגלים בגלוי יחס אמנותי, פורץ דרך בעבר, בהקשר שונה לחלוטין . החזרה הזאת נראית לחילופין כמו מהלך שיווקי בוטה ( הירסט ) , פעולה של ייאוש אמנותי ( אמין ) או ניכוס מחודש נלהב של דוגמאות קודמות לביקורת מוסדית ( גיליק ) . אולם הקונספטואליזם ממשיך לחיות בעיקר בזכו...  To the book