ביצוע של סובייקטיביות פוסטמודרנית

רודי לרמנס 188 מג סטיוארט ממתינה להם על אותה ספה חומה שאוטרלוני ישבה עליה . גם היא מתחילה לדבר במתכונת אוטוביוגרפית בצורה נונשלנטית ומעט אירונית גם יחד, אבל I’m All Yours — כמו שהסולו הזה נקרא אחר כך — אפילו יותר מקוטע ( cut - up ) ומפורק מהביצוע של אוטרלוני בפני מצלמת הווידיאו . קשת ההבחנות האישיות המושמעות בו נעה מ“החולצה הזאת יד שנייה“ ל“אנסו אותי רק פעם אחת . “ הצהרות יומיומיות, וידויים דרמטיים ופרשנות עצמית אגבית מתחלפים בקצב מהיר, מערבבים סוגות שונות של דיבור, הנעות משיחת חולין בלתי רשמית לפסיכולוגיה בגרוש . מה שמובלט כאן הוא האופי המעושה של דיבור אישי לכאורה במסגרת תקשורת ההמונים . ההתבטאויות הצנטריפוגליות של אוטרלוני ושל סטיוארט נצמדות למעשה לתבנית סטנדרטית של הצגה עצמית המוכרת משיחות בתקשורת ובתכניות אירוח . קטעי הסולו של אוטרלוני וסטיוארט מבוססים על ראיונות וידיאו בבימויו של חורחה ליאון . הוא שאל אמנים מבצעים שאלות בקשר לדמויות דמיוניות שונות מאוד זו מזו : לוחם, זונה בישראל, כוכב רוק, זקן אומלל . בשעה שהמפגש עם אוטרלוני נערך כסרט וידיאו שהשאלות נמחקו ממנו, הריאיון עם סטיוארט ...  To the book