חיווי של אימ/פוטנציאליוּת

רודי לרמנס 176 ורעידות הגוף של בנואה לשמבר ברצף הפותח של No Longer Readymade , אינן בדיוק “מחוליות“, כי אם בלתי שגרתיות במידה שווה בתיאטרון הבמה וב - Tanztheater . הפעולות אינן מלוטשות או מסוגננות לכדי צורניות גבוהה, גם אינן נראות פראיות וספונטניות בצורה פרובוקטיבית . במסגרת ההקשר של המחול הכוריאוגרפי, היעדר השגרתיות והמתח האנרגטי המשונה של התנועות המבוצעות מבליטים במשותף את האופי המובנה או המלאכותי שלהן . הפעולות מעידות בצורה רפלקסיבית על היותן מתוכננות ומבוצעות “עכשיו, כאן“ בזיקה לדיספוזיטיב התיאטרון . האופי המוגזם מעט או הביצוע המופרז בצורה קיצונית שלהן לוקח בחשבון בגלוי את העובדה שהבמה מתווה מרחב סימבולי שגופי אדם מופיעים בו על מנת להיראות, להיבחן ולזכות בהערכה . התיאטרליות מאוששת אפוא באמצעות אוצר תנועות וסגנון ביצוע משונים, החותרים תחת ציפיותיו של הצופה הממוצע שהמחול הכוריאוגרפי יכלול תנועות המבוצעות בצורה חיננית . הסולו יוצא הדופן של מג סטיוארט ב - No Longer Readymade מתקדם צעד נוסף ומתפתח בצורה תיאטרלית במנוגד לעצמו, מה שמחולל דקוסנטרוקציה חיה של דיספוזיטיב התיאטרון . “אני עומד...  To the book