אינטרמצו: תיאטרליות והאחר המביט

לייצג / להציג את הגוף 173 באופי מתוכנן ומלאכותי, שיכול להיעשות גלוי לעין במידה כלשהי, תלוי אם השחקן מתנהג בצורה כושלת או משכנעת . לסיכום, משחק במתכונת תיאטרלית הוא תגובה רפלקסיבית ביחסים אודיו – ויזואליים באמצעות שילוב הסיטואציה של הצפייה מבחוץ בפעולות האישיות . המתכונת ההפוכה, כמו שדני דידרו טען כבר בניתוחיו את הציור והפיסול האקדמי של המאה השמונה – עשרה, היא היטמעות ( absorption ) כה גדולה בפעילות, שמבטלים, או “שוכחים“ באופן פעיל, את מבטיהם של האחרים . צורת התנהגות כזו אפשר גם לדמות באופן כה סביר, שההיטמעות המדומה תשכנע בקלות את הצופה . תיאטרליות והיטמעות מתמזגות למעשה לעתים תכופות יחדיו בייצוגים ויזואליים, במופעים ובחיי יומיום . המצב הנצפה של אדם כלשהו השקוע בפעולה עכשווית הוא גם תגובה רפלקסיבית למבט ספציפי או כללי — חִשבו על המוסכמה של הקיר הרביעי בתיאטרון או על הטִרחה המעושה שבירוקרטים מאמצים בצורה אוטומטית בנוכחותם של לקוחות או של הממונים עליהם . ברור למדי שהנוכחות המשותפת של הקהל מגדירה את הסיטואציה של המופע ומשתתפת בהתניה של הנוכחות של המבצעים על הבמה ושל הפעולות שהם מבצעים בפוע...  To the book