כוריאוגרפיה קונסטרוקטיביסטית

רודי לרמנס 156 כלשהי . הם נחשבים חומר במפורש : הם מגלמים וממחישים בצורה חומרית את התפיסה ההגמונית של הגוף האנושי ה“נורמלי“ . משום כך הגשמיות שלנו הולמת, לדוגמה, את הרעיון של אורגניזם מאוחד או אינטגרטיבי הנשלט על ידי תנועות תיאום בלתי נראות ( המתחוללות בהכרה, כמו שגורסת התפיסה המודרנית של הסובייקט ; או רק במוח, כמו שטוענת הנוירופסיכולוגיה העכשווית ) . באמצעות המימוש החומרי החוזר של האונטולוגיה של הגוף האנושי בתרבות כלשהי, הצורה והתנוחה הפרטניות של הדמות הסימבולית הזאת זוכות לנורמליזציה, אפילו לנטורליזציה . הגוף המתורבת הזוכה לעידוד הוא למעשה הבניה נורמטיבית פרפורמטיבית, אבל הוא אינו נראה כך מכיוון שהוא “נחשב“ ( matters ) בצורה מתמדת בחיי היומיום, קל וחומר באינספור הדימויים הסטנדרטיים של גופי נשים וגברים המופיעים באמצעים השונים של תקשורת ההמונים . אולם גופים נחשבים ( matters ) גם במובן פיגורטיבי : הם מעניינים אותנו, הם אינם עניין של אדישות . גופים הנראים בפומבי מספקים ביטחון ככל שהם קריאים בקלות ומתאימים במידת מה לתכתיב הרווח . גופים נורמליים ניחנים במובנוּת ( intelligibility ) מוכרת ויו...  To the book