“להיות אישה“

רודי לרמנס 116 תמיד סינגולרי, המתווכים langue או רפרטואר סימנים מובנה אחר כלשהו . הגוף המתבטא הזה לעולם אינו מדיום טהור, נהפוך הוא, הוא מסומן בהכרח באופנים היסטוריים ותרבותיים משתנים של “להיות אישה“ או “להיות גבר“ ( וכן כמובן בצבע עור, בגיל, קל וחומר בהבדלים מעמדיים, המבנים את ה הֶקסיס הגופני, או את דרך ההתנהגות הפיזית הכללית של האדם ) . התכתיב המגדרי הרווח בחברה העכשווית שלוב במהותו בנורמה הטרוסקסואלית הממקמת את גוף האישה בתור אובייקט חזותי להנאת המבט הגברי . אתוס האימפרסונליות שאפיין את סגנון הביצוע של קנינגהם, ג׳דסון או צ׳יילדס מרמז לעמדה ניטרלית כלפי המתכונת הממוגדרת הזאת של הגוף האנושי . עם זאת, “מחול טהור“ ( קנינגהם או צ׳יילדס ) או “תנועה טהורה“ ( ג׳דסון ) מנסה לשווא לבטל את מה שאי – אפשר לעולם לבטלו, אלא רק לבטא מחדש בצורה פרפורמטיבית : הגוף הממוגדר של הרקדן והמיצוב ההכרחי שלו על ידי המשטר ההטרוסקסואלי הרווח . העבודה Rosas danst Rosas משיבה על כנה את הפעלנות הביצועית של הרקדן, ומחדדת כך את פעולת הדיבור ואת אופייה המגולם בגוף . יתרה מזאת, העבודה מדגישה בדרכים שונות את הגשמיות הממ...  To the book