מחול מינימלי וגם/בתור חזרה

רודי לרמנס 96 האינטימי ביותר בין “מינימליזם בריקוד“ למודרניזם ארכיטקטוני, המקשר במקביל את הראשון גם לכמה זרמים של מינימליזם באמנויות היפות, הוא ההיגיון המבני של הסָּרִיג ( grid ) . מתווה הפעולה הכוריאוגרפי של עבודה כמו Fase — או ליתר דיוק, של כל אחד מארבעת חלקיה — מקביל לסריג האורבני המודרניסטי, החוזר על עצמו ומגוון בו – זמנית יחידות או מרכיבים נפרדים ( לה קורבוזיה מדבר על “יחידות הִשְׁתַּכְּנוּת“ ) , בהתאם להיגיון סדרתי הממזג אחדות ושוני לכדי מכלול מבני טהור . טוטאליות כזאת מציבה את המרכיבים המכוננים כמסמנים ריקים מתוכן, הזוכים להגדרה צורנית, אך לא למשמעות ממשית או לתוכן גלוי לעין, באמצעות הגיוון המנוגד קלות של אותם חלקים עצמם, או ההבדלים המינימליים של מרכיבים דומים . במילה אחת, המחול המינימלי הוא “מחול סריג“ . הסוגה הזאת חושפת כך את הנחת היסוד הטמפורלית של המודרניזם המרחבי בתכנון האורבני . כי סריג אורבני אינו אובייקט טוֹפּוֹלוגי טהור, כי אם משחק תבניתי של זהות ושוני המתפתח בזמן — משחק הדורש זמן על מנת להיראות ולהתגלות לעין . “מינימליזם בריקוד“ מחדד את ההנחה הטמפורלית הזאת : החזרה המש...  To the book