אמנות כשם מפורש

רודי לרמנס 72 אמיתית, אלא רק פעילות שגרתית הממוסגרת כמחול, אשר בהתאם למוכנות של הצופים לקבל את הזיהוי הזה, גם נצפתה ככזאת . במקביל לכך, Street Dance גם שיחקה עם ההבדל בין מה שהצופים מפנים אליו את תשומת לבם ( ההצבעות הפיזיות ששני הרקדנים ביצעו ) ובין מה שביכולתם לראות . הפער התפיסתי הזה גושר באמצעות המילים ברשמקול, שסיפקו את המידע החסר . Street Dance הייתה אפוא עבודה אודיו – ויזואלית של ממש, שבה הצפייה נדרשה להסתמך על ההאזנה, ולהפך, על מנת להבין את המתרחש בחוץ . עם זאת, מדוע שמישהו יסכים למסגור תמונה של חיי רחוב בתור מחול ? מכיוון שכמה מאמצים של ממש הושקעו בהגייה ובתכנון של הסיטואציה הכוללת ? מכיוון שידוע ששני האנשים המופיעים למעשה על המדרכה, מתנהגים כאילו שהם הולכי רגל ממוצעים, אבל למעשה פונים לקהל שהוכן לכך מראש ? או בסופו של דבר, מכיוון שקיים אותו הסכם יסודי בין המבצעים לקהל העומד בבסיס כל מופע : “אנו עושים את מעשינו מכיוון שאתם כאן“ ? באותה השנה שצ׳יילדס יצרה את Street Dance , פרסם הפילוסוף האנליטי ארתור דנטו את מאמרו, הנחשב קלאסי היום, “ The Artworld “ ( “עולם האמנות“ ) ב - The Jou...  To the book