בחזרה לג׳דסון

רודי לרמנס 66 ל“גישה שלכל דבר אפשר לקרוא מחול ולראות כמחול ; העבודה של אמן חזותי, של יוצר קולנוע, של מוזיקאי, שאינה מזוהה כמחול במה, יכולה להיבחן מחדש ו׳להיעשות מוזרה׳ באמצעות מסגורה כאמנות . “ ג׳דסון הגדיר כך מחדש את האפשרי – לריקוד וחרג מעבר לביטול הקודם של הנימה האקספרסיוניסטית של המחול המודרני על ידי קנינגהם, באמצעות סדרה של מהלכים ביקורתיים, שאת תמציתה אפשר כבר למצוא ב - Proxy , הטריו בן עשרים ושלוש הדקות שסטיב פקסטון הציג במהדורה הראשונה של “קונצרט המחול“ . בחלק הפותח, נכנס רקדן לריבוע המסומן על הרצפה בסרט הדבקה צהוב, התיישב ואכל אגס . אז הצטרף אליו מבצע נוסף ושתה כוס מים . החלק הבא הציג את הרקדנים הולכים מסביב לווילון האחורי שבע פעמים במעגלים גדולים . באחד הסיבובים, הונח על הרצפה כיור שהורכבו לו גלגלים ; אחד המבצעים צעד לתוכו ונמשך החוצה על ידי הרקדן האחר . שני הקטעים אחר כך התבססו על מתווי פעולה הכוללים דימויים מסרטים מצוירים, תצלומי ספורט ותמונות של אנשים הולכים, שהודבקו על גיליון נייר חום גדול . כל רקדן בחר דימוי כלשהו כנקודת התחלה, גילם אותו, ואז המשיך בביצוע שאר מתווה הפעול...  To the book