"דם את רגלי אימהות יכס": האומה כאם גדולה

כחומה עמודנה 79 הפעילו בהתייחסם אליהן נורמות של ייצוג אשר עלו בקנה אחד עם הנורמות שפעלו במרחב הלאומי ביחס לבנות דמותן הממשיות . דברי ההספד שנשאה אם שכוּלה אחת על קברו של בנה , מיכה פישר , שנפל בכפר סלמה בדצמבר ,1947 זכו לתהודה רבה . הם ממחישים היטב מה נתפס כמסר ראוי מפיה של אם , שבנה נהרג במלחמה : אני מתגאה בכך שנפלת כגיבור בישראל . אמא תשתדל למלא את מקומך . ואם לא אוכל לעשות מה שאתה עשית , אעשה את אשר אוכל ואת אשר יצוו עלי . חבריך ינקמו את דמך הטהור ודם חבריך שנשפך מידיהם של מרצחים ואנו נגאל את ארצנו הקטנטונת והמבותרת מידיהם של מרצחים אלה . ) פישר , 1952 : 17 ( כמו אמו של מיכה , גם האימהות בספרות הבדיונית נענו לציווי להתגבר ולהבליע כל מתח פוטנציאלי בין הנאמנויות השונות שלהן : הנאמנות לשימור החיים של הבן מכאן , והנאמנות להבטחת קיומו של הקולקטיב הלאומי מכאן . הן אישרו את ההיגיון שלפיו הנערים והגברים חייבים לצאת לקרב ולסכן את חייהם . בהקשר זה , כפי שצוין במבוא , ניתן לציין טקסט חריג : ההספד שחיברה יוכבד בת-מרים סמוך מאוד למות בנה היחיד זוזיק ב- 1948 . בת-מרים מתווכחת ברשימתה בגלוי עם ההנה...  To the book