הקדמה מאת יעל האפט ז"ל

8 | דנית בר כל ילד באשר הוא, מייחל לדמות ההורה המיטיב, שהוא הארכיטיפ הטבוע בכל אחד ואחד מאתנו . אלא שהמפגש עם האם או האב במציאות, בחיים האמִתיים, אינו יכול לספק באופן מלא את המשאלות והדמויות הארכיטיפיות החיוביות שטבועות בנו מלידה . כך, אפוא, אנו נעים כל חיינו בתוככי הארכיטיפ בין החיוב לשלילה . כדי להתמודד עם הארכיטיפ ההורי בצורתו השלילית אנו עלולים להשליך עליו כעס וכאב גם מתוך הפן הארכיטיפי השלילי הקיים בתוכנו ולראות בו דמות "צִלית", אפלה . במערך סבוך זה, משמעות היחסים שנוצרים בין הורים וילדים חשובה לאין ערוך לפיתוח וגיבוש זהותו הפנימית של כל אדם, ומשפיעה על התפתחותו ודפוסי היחסים הבינאישיים שיפַתח בהמשך 1 חייו . הגישה הפסיכולוגית המקובלת היא התייחסות להרגשה ולפירושיו של כל ילד כאל האמת האישית שלו . זוהי החוויה שלו . מבעד לעדשה זו קשה לראות את ההורה כאדם שגם לו יש הורים ודמויות הוריות וחוויות מילדותו שעיצבו אותו כאדם בוגר . לעִתים רק תוך כדי עבודה טיפולית עמוקה נגלית לפנינו דמות אם ו / או אב השונה לחלוטין מהדמות שהייתה בחווייתו של המטופל לאורך שנים . יש שמדובר במהפך של ממש . אני זוכרת ...  To the book