עומר ברקמן 126 ניר : שורין ריו, מאוקינאווה . ג׳יל : וואו, מישהו מכיר ! מה שהבנתי במשך השנים זה שהרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו בוחרים בדבר הקשה ביותר, אבל בעצם זה הדבר הקל ביותר . רציתי משהו שיעזור לי להתמודד עם עימותים . לא אהבתי להתעמת . אבל בחרתי בקראטה, שעם הזמן ראיתי שהעימות שם הוא מטווח יותר רחוק ופחות מגיעים למגע פיזי קרוב עם היריב . ככה שבבחירה הזאת היתה גם בריחה מעימות . ניר : דווקא בשיטות של אוקינאווה יש הרבה מאוד טכניקות שעובדות מטווח קצר . ג׳יל : האנשים שאני איתם עכשיו באמת עובדים אחרת, אבל התחלתי עם קראטה יותר רגיל . למדתי בערך ארבע שנים בניו יורק, ואז עברנו לפיטסבורג — שמונה שעות נסיעה משם . ניסיתי כל מיני דברים אחרים עד שמתישהו המורה בניו יורק אמר לי, fish or cut bait — או שאת מאה אחוז בתוך הקראטה, ומתנהגת כמו אחת מאיתנו, או שתלכי . אי – אפשר להיות עם רגל אחת כאן ורגל שנייה שם . התאמנתי לבד בבית שנה וחצי . אמרתי לו שזה קצת משעמם ככה, אז הוא אמר לי, את חייבת להתחיל ללמד . אמרתי לו, מצחיק מאוד . אבל הוא היה רציני . הוא אמר : את לא יכולה להתקדם אם את לא מלמדת . אז התחלתי לל...
To the book