פרק שלישי: "עצב אינו בא כך סתם" קריאה בשירתו המוקדמת של נתן זך

של לשון הטרנסקציה המילולית היומיומית, הפיק אנרגיה מפתיעה בעוצמתה מן החומר הסמנטי הגלום במילים השדופות ו"הרזות" ביותר . למעלה מזה : תוך שמירת אמונים ללא פשרה לעולמו האישי והיהודי המורכב ותוך הימנעות קפדנית משימושים בסטריאוטיפים תרבותיים מוכרים ונוחים לקליטה, נעשה כאן המשורר לפרשן ולמבקר העיקרי של הווייתנו . הוא בחן את המיתוסים והפולחנים הקטנים של עולמנו החילוני ; הוא בדק פסוקי מקרא שהדהדו בתודעתנו מימי בית הספר, העלה תמונות ומושגי יסוד והאירם באור חדש . בכל מקום שאל את עצמו למידת החיות הלשונית והרוחנית שנותרה בחומר התרבותי ; בכל מקום סילק הצידה את הגבב המת וגילה חיים חדשים במקומות בלתי צפויים . בשירים [ אלה ] הגיע לקרקעית העמוקה ביותר שבתוכנו . נתן זך עשה בספר זה כל מה שמשורר יכול לעשות ללשונו, לתרבותו ולדורו [ . . . ] . בינתיים נעשה זך לנקודת המוצא, שממנה פרץ לדרכו כל כוח חדש בספרות הישראלית . אין כמעט משורר מאלה שבאו אחריו שלא למד ממנו דבר : דרך ארגונה הריתמי של השורה ; שימושי הפסיחה ; קסמי החריזה המפתיעה, הבאה, כביכול, שלא במקומה ; חשיפת הפוטנציאל הפיוטי של הלקסיקון הדיבורי העכשווי ;...  To the book