|
|
ביקורת מעניינת נוספת על הספר נכתבה בידי מתי מגד, בן דור הפלמ"ח ואחיו של אהרן מגד, שבביתו התקיימה כזכור המסיבה לרגל פרסום הספר . מגד התקשה ככל הנראה לפתוח את המאמר הפולמוסי, שנכתב כמעין מכתב גלוי לאלתרמן, בביקורת גלויה, ועל כן פצח בהתנצלות ארוכה ומפותלת על כך שאינו מסוגל לחרוג מטעמו ומציפיותיו השיריות - רמז לכך שאף על פי שהוא מנאמניה של שירת אלתרמן, הוא מתקשה לאהוב את עיר היונה ומצר על כך שהספר אינו נותן ביטוי לאישיותו של המשורר, לדיוקנו של האדם שבו . בדומה ליפה, שטען כי "ה'אני' הפרטי נעלם לחלוטין מספר זה", מצביע מגד על השינוי שחל בדובר האלתרמני ב עיר היונה . כאן, הוא טוען, מצטייר דיוקן אחיד, נטול סתירות וניואנסים, של הדובר : ודווקא על זאת לא יכולתי לסלוח לו למשורר, על שברבים משיריו ניסה לכפות את הדיוקן האחד, ששוב אין בו ריבוי פנים וזיקות, אלא כולו שלם ‑ כביכול ואין בו מתום . רק על זאת לא יכולתי לסלוח, על שניסה לאנוס את הגילויים הרבים - שדווקא ריבויים ושונותם העידו על יחידותה של איש [ י ] ותו - להיכנע כולם למרותה של השקפה אחת, כל ‑ חובקת, כל ‑ יודעת . 37 ב ‑ 19 בנובמבר 1948 פרסם אלתרמן ...
To the book |
|
|