פרק ארבעה‑עשר מאשקלון לפרגוואי: פרשת גרגורי לרנר

את הבקשות הפורמליות הגשנו דרך שגרירות ישראל בארגנטינה . נסעתי בעצמי לפרגוואי ונפגשתי עם השופט, עם התובע ועם מנהל המחלקה הבינלאומית . רק האחרון דיבר אנגלית, והסתייעתי רבות בקונסול הכבוד שלנו שם, אזרח פרגוואי בשם מקס הבר, שפעל בהתנדבות ותרגם את דברי לשופט ולתובע . שכרנו שירותי עורך דין מקומי שהיה בעברו פרקליט המדינה בפרגוואי . פעלנו בכל דרך וחזית, והכסף עדיין בושש להגיע . בשלב מסוים אף הוצע לנו להסתייע בעורך דינו המקומי של לרנר ( מה שהיה מאפשר לו לגזור קופון נוסף מכספי העולים ) . מובן שדחינו הצעה זו על הסף . בסופו של דבר, לאחר ארבע שנים של מאמצים משפטיים ואף דיפלומטיים, התרצו הרשויות בפרגוואי, ובית המשפט שם הורה על השבת הכספים שנותרו, כ ‑ 800 אלף אירו ו ‑ 90 אלף דולר . במושגים של אותם ימים - כארבעה מיליון שקל, חלק קטן ביותר מהכסף שנגזל, אך עדיין סכום בלתי ‑ מבוטל, שהיתה לטעמנו חשיבות ציבורית, מעשית ומוסרית לפעול להשבתו לקורבנות . לרנר עדיין מרצה את עונשו בכלא . קורבנותיו עדיין מלקקים את פצעיהם . לא נותר אלא לקוות שהם האחרונים . בהבאתו של לרנר ארצה ובהשבת הכספים מפרגוואי טיפלו מטעם המחלקה...  To the book