פרק תשיעי זה שנשאר וזה שהולך: פרשת משה בן‑איבגי

כהרגלו, התכונן לאירוע זמן רב מראש . יום הולדתה חל ארבעה חודשים לאחר 190 הרצח . על כרטיס הברכה נכתב : "נשיקה לשנה הבאה כשלא אהיה איתך" . הנערים משה בן ‑ איבגי וארבל אלוני הכירו זה את זה בבית הספר בהרצליה . אלוני, בן לעורך דין, היה מה שמקובל לכנות במקומותינו "בן טובים", מרקע סוציו ‑ אקונומי גבוה . בן ‑ איבגי הגיע ממה שמקובל לכנות "משפחה קשת יום" . אמו עזבה את הבית בצעירותו ואביו הנכה הוא שגידל אותו . מרגע שהצטלבו דרכיהם של הנערים, הם לא עזבו זה את זה . נראה היה שהשלימו אחד את השני . למרות הרקע השונה שלהם, היה בעליל דבר אחד משותף לשניים : חוסר גבולות . האמונה שהם רשאים ויכולים לעשות הכול . שהם מעל לכל חוק ונורמה . הם החלו לבצע יחד עבירות שונות, בעיקר פריצות וגניבות . אלא שאז החליטו השניים מסיבות השמורות עמם "לעלות מדרגה" . ב ‑ 9 בינואר 1994 בשעות הלילה עצרו השניים מונית בהרצליה פיתוח . הם שלפו אקדח תופי וירו בנהג פעם אחר פעם, חמש יריות בסך הכול . דרק רוט מת במקום . עד היום לא ידוע בוודאות מי משניהם הוא שלחץ על ההדק . סביר 191 את האקדח קיבלו מחבר שגנב וסיפקלהניח ששניהם . הם לא גילו מעולם ....  To the book