פרק ארבעה‑עשר מלח הארץ על פצעים פתוחים

אנשים נהרגים בישראל" . וחזר . לחזית הגיע ב ‑ 1973 . 10 . 12 . “לא ראיתי דבר כזה בחיי" אמר לקוטלר, “אתה רואה איך הטנקים שלנו ממש חטפו טילי כתף . אחד אחד . לא נשאר מהם דבר . אתה רואה סוללות שלנו הרוסות . אתה רואה תחמושת זרוקה, מפוצצת . משאיות מפוצצות . זאת הייתה התמונה הראשונה שראיתי כשירדתי לראשונה לסיני כשהייתי בסדיר . ראיתי מה שנשאר אז מהצבא המצרי" . “זה ( ! ) אותו דבר . . . טנק גדול, חי"ר על טילי כתף . . . הוא פצפון ואתה ענק, אך הוא דופק אותך . . . הרגו את החבר'ה . נשארו איזה שלושה טנקים מאלה שהיו . . . " . ההפתעות שזומנו בזו אחר זו נוסחו עם הזמן לראייה חדשה לגמרי של האויב . לפתע “קצר, מהר ואלגנטי" הפך ל"כוחותינו מנהלים קרבות בלימה קשים בכל החזיתות" . ודברי הרהב על צה"ל הבלתי מנוצח ועל נחיתותם התרבותית, המנטלית, המוטיבציונית של האויבים החלו להשתנות . “המצרים לחמו הפעם כאריות . לחמו טוב . הם נלחמו ממרחק של חמישה מטרים . חי"ר עם טילי כתף . . . הם הפסיקו לפחד מהטנקים", סיפר הדוקטור ; ויוני, מ"פ בשריון, תיאר כמעט בהתפעלות : “בלילה שלחו אלינו המצרים פלוגת קומנדו כמארב, הייתה זו פלוגת חי"ר...  To the book