פרק אחד‑עשר אהבה בטעמי מתוק ומר

היו בנים ‑ נקודה . והיו בנות ‑ נקודה . ומשהתחתנו אלה עם אלה היה בעל ‑ נקודה . ואישה ‑ נקודה . ומשנולדו ילדיהם היה אבא ‑ נקודה . ואמא ‑ נקודה . גם ילדיהם נחלקו לבן ‑ נקודה . ולבת ‑ נקודה . עוד בתקופה שבטרם מדינה תיאר דן הורוביץ בספרו תכלת ואבק את ההפרדה החדה ( הגבולות ) שבין הבנים לבנות : “בעלי הבלורית הם גברים למודי מלחמה אך טהורי נפש, ‘סכינאים נוקשי ‑ אגרוף [ . . . ] שבלוריתם משכן לציפורים ולבבם משכן האהבה' ( חיים גורי ) . אך מושאי אהבתם ‑ ‘נערות' ‑ מטושטשות דמות אף יותר מהם . דימוין . . . אינו אלא כמה רשמים סטריאוטיפיים של הופעה חיצונית ‑ הסראפן והקוקו . . . וספר שירי רחל על המדף . רק כאשר יוצאים הבחורים למלחמות הן קורמות עור וגידים [ . . . ] או בלשונה הסרקסטית [ של נתיבה בן ‑ יהודה ] , ‘נקבות אלה שעומדות בחלונות ומחכות להם שיחזרו מהמלחמות . . . הזכרים בקרבות ‑ הנקבות בבית, תורמות' . . . הדברים אמורים בדימוי בתוך דימוי ‑ דימוי הנערות כפי שהוא משתקף בדימוים העצמי של הנערים ; לא ניתן היה למצוא דימוי מגובש אחר של בת דור ‑ תש"ח ‑ כפי שהיא רואה את עצמה, ללא קשר למלחמות, לגברים הלוחמים ולמ...  To the book