מצופפות שורות

נערה בת ארבע ‑ עשרה וחצי בנסיבות כמתואר, היינו מין קבוצתי, בסדרה של ארבעה צעירים בני שש ‑ עשרה וחצי עד שמונה ‑ עשרה, הנכנסים למכונית או לחדר לפי תור, כאשר היתר נוכחים בחדר או מציצים מדי פעם דרך החלון, אינו יכול ליהנות מן ההנחה כי שתיקה כהסכמה דמיה" . ההגדרה הזו היא בדיוק מה שנשים תנסנה להסביר בכל כוחן ומאודן, שנים אחרי, פעם אחר פעם . שנים לאחר מכן, באחד הספסלים האחוריים בכיתה באחת האוניברסיטאות, ישבה סטודנטית צעירה והמתינה שעוד שיעור שגרתי יתחיל . המרצה, "פמיניסטית מקצועית", נכנסה וסיפרה לסטודנטיות ולסטודנטים בגאווה "איך אנחנו הפמיניסטיות הפגנו מול המפעל של שמרת הזורע, לאחר האונס" . הסטודנטית, שרון מייבסקי, התפעלה ורשמה לעצמה בלב נקודת זכות . פתאום היא הבינה איך מרגישים כשמאוד מתרגזים וחייבים לעשות עם זה משהו . המפגש הראשוני הזה עם פמיניזם מעוצב, מנוסח ולא מסתתר, הנביט נבט ראשון . "האקטיביזם עוד היה רחוק ממני - אבל זה היה המפגש שלי עם הפמיניזם, שגרם לי שנה לאחר מכן לקחת קורס בתחום . ובתקופה הזו של הרווקות, עם הלחץ המטורף מהסביבה והדייטים, עולה השאלה איזו אישה אני", מספרת מייבסקי, ירושל...  To the book