נשים ללא שם

הדופן בביטחון בצדקת הדרך, אבל גם בחשש . שתי רבניות, אשת הלכה, ומי ששמה משתנה בהתאם לקהל - רבה או רבנית . ארבעתן נשים הלכתיות, מחויבות, שומרות תורה ומצוות . שתיים מהן בחרו במסלולים רדיקליים יחסית של סמיכת נשים לרבנות : לאחר לימוד מקיף במסגרת מסודרת, הן ניגשו באופן פרטי לבחינות זהות לאלו של הרבנות ( הבוחנת גברים בלבד ) . השתיים האחרות הפכו למורות הלכה מתוקף לימוד עצמאי והכרה של הציבור בידע ההלכתי שצברו . הן מעולם לא ביקשו תואר רשמי . כולן נמצאות על הרצף הציוני ‑ דתי, הנע בין שמרנות לליברליות . לכל אחת מהן דגשים אחרים לגמרי בתפיסת העולם ובאידיאולוגיה . לומדת לבד : הרבנית עידית ברטוב שני מוקדים תופסים את העין בבית משפחת ברטוב שביישוב טלמון שבבנימין . על הספה ערימות של כביסה נקייה לקיפול, על שולחן האוכל כמה ספרי קודש עבי ‑ כרס פתוחים . הרבנית עידית, אם לשישה וסבתא לשישה, ממהרת להגיש עוגיות וכוס מים . למרות שאיננה אישה צעירה, היא מלאת מרץ . דיבורה מהיר ולהוט . "לא חלמתי מגיל צעיר להיות רבנית, אשת הלכה", היא אומרת, "איך אפשר לחלום על משהו שבכלל לא קיים ? קשה לי אפילו לשים את האצבע איך הבנתי ש...  To the book