"עם נפילתו הלך העמוד התומך שלי"

וממשיך גם אחרי מותו . הוא היה החייל הדרוזי הראשון שפרץ את הדרך : במקום להתגייס לחטיבת המיעוטים, התעקש עם גיוסו ב ‑ 1972 להתגייס לחטיבת הצנחנים, ועשה קריירה צבאית מטאורית בשורה של תפקידי פיקוד תובעניים ומרשימים . מחזורים שלמים של חיילים וקצינים צמחו לאורו . עוד כנער החליט שהוא חייב להגיע לצנחנים . כשהגיע לבקו"ם שלחו אותו לגדוד הדרוזי . הוא כתב כמה פעמים לשר הביטחון, משה דיין, וממש ביקש לשרת בצנחנים . עד אז הדרוזים נשלחו רק ליחידה הדרוזית, לנח"ל, או ליחידות עורפיות . דיין הסכים לבסוף לאשר את הגיוס החריג ונביה היה הדרוזי הראשון בצנחנים . בעקבותיו הגיע אמל אסעד, שהתפרסם לאחרונה בעקבות מחאת הדרוזים נגד חוק הלאום, ורבים אחרים . במקביל לשירות הצבאי עשה נביה מרעי תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה, וב ‑ 1992 סיים לימודי תואר שני במדעי המדינה וביטחון לאומי . במותו היה הקצין הדרוזי בעל הדרגה הגבוהה ביותר שנפל במערכות ישראל, וללא ספק אחד הנאים והמרשימים ביותר בחזותם ובאישיותם . אחיו, אלוף ‑ משנה מופיד מרעי, ציין בפתח הספר שיצא לזכרו של אחיו, שזה "תמיד רצה להיות מקור ולא חיקוי", ונרא...  To the book