"לא חיפשתי את המסכנוּת והרחמים"

תומס הגיע לקיבוץ כמתנדב משוודיה והמתין לעדי ארבע שנים עד שתסיים את לימודיה בבית הספר התיכון ואת שירותה בצה"ל . בשנים אלה חילק את זמנו בין שוודיה לישראל . לדבריה, הוא לא ממש הסתגל לחיים בארץ, וכשהיא סיימה את שירותה הצבאי הציע שינסו לחיות בשוודיה, ומאז הם שם . לאורך השנים, היא מספרת, עלתה לדיון מדי פעם השאלה האם לחזור ולחיות בישראל . עדי למדה באוניברסיטת גטבורג וסיימה שני תארים בתקשורת וביחסי ציבור, ובנתה לעצמה קריירה מרשימה במקביל לקריירה של תומס כדוקטור ומרצה להיסטוריה באוניברסיטה . לזוג שלושה ילדים, התאומים נתן ויואל, ילידי ,1999 וליאה, ילידת 2005 . "כשהתאומים נולדו אמא שלי הגיעה אלינו לשישה שבועות, ותומס לקח חופשת לידה, וכשהוא חזר לעבודה הגעתי עם התינוקות לחודשיים לישראל כדי להיות עם אמא והמשפחה . בתום החודשיים חזרנו לשוודיה" . גילוי נאות : את עדי הכרתי ב ‑ ,2005 כשעבדתי בשגרירות ישראל שבסטוקהולם . הקונסול בנציגות הזמין ביום הזיכרון את משפחת השכול מקרב הישראלים שחיים בשוודיה לטקס זיכרון לנופלים . עדי הגיעה מגטבורג . לאחר שובי ארצה, וללא שום קשר, הכרתי את האם, מירה שחם ‑ גולן .    ...  To the book