רינה הייתה באוקטובר 1973 בת 19 וחצי, חיילת במשרד הביטחון שריכזה בזמן המלחמה את הרכבת האווירית שהגיעה לארץ . סרן ציקי ( צבי ) ברוידא, חברהּ במשך שלוש השנים שקדמו למלחמה, היה בן 22 כשנפל . הוא כבר היה בחופשת שחרור ועמד להתחיל בסוף אוקטובר 1973 בלימודי הנדסת מכונות באוניברסיטה . בסדיר שירת כסמ"פ של דני יתום, בשריון . בערב יום כיפור, מספרת רינה, הוא נקרא לרדת לכוננות בסיני . בלילה הראשון של המלחמה, ב ‑ 7 באוקטובר, אחרי שהשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים, נפגעו כמה מהטנקים שבפיקודו ; הוא יצא לעזור בחילוצם ותוך כדי הפעולה נפגע ונהרג . במשך חמישה חודשים נחשב ציקי לנעדר, עד שהמצרים אפשרו לצה"ל להיכנס לשטח ונמצאה גופתו, יחד עם גופות אחרות . רינה אומרת שהמשפחה כבר ידעה אחרי חודשיים שציקי נהרג, אבל צה"ל לא יכול היה להודיע רשמית וסופית עד מציאת הגופה . רינה וציקי למדו שניהם בתיכון אליאנס ברמת אביב, אבל הם לא הכירו לא בבית הספר ולא בשכונה, אלא בג'וליס . לקראת סיום קורס מפקדי טנקים ציקי ביקש שלמסיבת הסיום יוזמנו בנות מבית ספר אליאנס, מספרת רינה על הדרך בה הכירו . היא היתה אז בסוף כיתה י', ולמען האמת רצ...
To the book