תמשיכי . בזמנים כאלה חשוב לשמוע קול של אישה . . . " ( עמ' 143 ) . כשהבינה שזה המצב, התחילה לנסות למצוא פתרונות ולפעול בתושייה כדי לעזור - ולו במעט - לאותם לוחמים הנמצאים במצוקה ובתנאי לחימה קשים . תיקי וידס, ירושלמית במקור, כיום תל אביבית, היתה כאמור בת 20 כשפרצה מלחמת יום כיפור . "המלחמה תפסה אותנו בהפתעה מוחלטת", היא משחזרת . "לא שלא היינו בכוננות . העניין הוא שכל הזמן היינו בכוננות . ביום כיפור, בשבת בבוקר, המח"ט כינס את כולנו ואמר שאולי תהיה תקרית בשעה שש בערב . 'אל תדאגו . לא נורא', אמר, 'אנחנו נכסח אותם'" . כמו לרבים מבני הדור ההוא, יש גם לה ביקורת על ההתנהלות הרשלנית שלפני המלחמה ובמהלכה : "צה"ל יכול היה להיות מוכן, כבר ידעו לפני כן שתהיה מלחמה וכבר גייסו מילואים, אז לא יכלו ליידע אותנו ? למה ללוחמים במעוזים ובקו הקדמי לא הודיעו ? למה לא דאגו שיהיו מוכנים ? איך זה שהפקירו אותם ? מאות לוחמים, לוחמי חי"ר וטנקיסטים, הוקרבו לשווא כבשר תותחים . מדובר בחוסר אחריות ברמה הכי בסיסית, בהזנחה, וברשלנות פושעת . "אמרו לנו שיש הסכם עם האמריקאים שלא להרגיז את המצרים ולא לעשות שום דבר שיי...
To the book