האוטופיקציה כז'אנר: זהות יהודית וכתיבה פוסט־טראומטית ביצירתו של סרז' דוברובסקי

474 | נורית לוי שתרגמתי בעיקר משני ספרים שכתב : התפזרות ( 1969 ) , ספר שמתאר את חוויות הסופר בהיותו ילד בזמן הכיבוש, ו הספר המנותץ ( 1991 ) המתאר את יחסיו של דוברובסקי עם אשתו האחרונה, את פגישותיו עם הסופר סארטר ועבודתו על יצירותיו וכן את ניסיונות היזכרותו הבלתי פוסקים בעברו . המונח ״אוטופיקציה״ בא למלא תא ריק בטרמינולוגיה של פיליפ לז׳אן בספרו החוזה האוטוביוגרפי . אוקסימורון זה, המשלב שני מושגים מנוגדים לכאורה, תובע קודם כול את התקיימות פרוטוקול הזהות המשולשת, שבו המחבר הוא גם המספר והגיבור הראשי, והוא תנאי הכרחי לכל אוטוביוגרפיה . ואכן, המחבר מספר בגוף ראשון ובזמן אמת את אירועי ההווה העוברים עליו תוך כדי היזכרות בלתי פוסקת בעברו . אך שלא כאוטוביוגרפיה, האוטופיקציה משאירה מקום לחדירת הדמיון, הפנטזיה והאסוציאציה ואינה מכבדת את סדר האירועים הכרונולוגי . כתוצאה מכך ניתנת לסופר האפשרות ליצור זיקה בין העבר להווה ולהעלות על פני הנייר פרטים נשכחים ומודחקים . כמו כן, העלילה אינה מסופרת במבט לאחור אלא בזמן שהחיים מתקיימים והכתיבה באה לתת תוכן ומשמעות לחלל הזיכרון הריק . באשר לממד הבדיוני יש לצי...  To the book