אתוס וטלוס: הדיוקנאות של שטיינברג

354 | נורית בוכוייץ מפעלם והישגיהם של אנשי-שם ( לפידוס 1996 : 34 ) . ברשימות אחרות, שקדמו ל רשימות אחרונות , כתב שטיינברג מסות דיוקן כאלו, המתארות אישי ציבור מתוך הערכה של פועלם וכן רשימות על אודות גדולי ספרותנו ; הללו פורסמו בספרים דמויות וחזיונות תרצ״ד ו דיוקנאות וערכים ( מסות אשר לא נכללו ב כל כתבי יעקב שטיינבר ג ] תשל״ו . ואולם המסות שבן עסקינן שונות הן, בהיותן תיאורים של אנשים מן השורה, ובהתרכזותן בענייני דיומא על רקע חברתי טיפוסי . חטיבת מסות זו היא נושאית, ופריטיה אינם מופיעים במקובץ כי אם מפוזרים לאורך הספר כולו . בדבריי אבקש לקרוא שלושה ממדים בדיוקנאות, בשני מובניו של המושג אתוס ובטלוס אחד : הדיוקנאות כשׂרטוטים אתיים, הדיוקנאות כקשורים באתוס של זמנן והדיוקנאות כמימוש הטלוס של מחברן . 1 . ממד ראשון : הדיוקנאות כשׂרטוטים אתיים רבות מכותרותיהן של שׂרטוטי הדיוקן ב רשימות אחרונות אפונימיות : ״האֵם״, ״הזר״, ״הרופא״, ״האלמוני״, ״סעדיה״, ״אחמד״, וגם : ״אביונים במולדת״, ״מות הרוכלת״ . הכותרות מורכבות משמות גנריים, כוללניים . אין הם ייחודיים בבחינת שם הולם ( proper name ) שביכולתו להציג...  To the book