260 | מרדכי שלו ברגמן, כשהוּא מרמז לסמיכותו היפהפייה של סדר הפסח לאביב ושל האביב לסדר – שהוא שמו הקדום של חודש ניסן בלוח הפסח ( ״היום אתם יוצאים, בחודש האביב״ העברי העתיק ) , ״וקפקא ניסה בכל האמצעים לקחת ממני את אמונתי, והוא עלה עלי בוויכוחים אלה בהרבה . אני פחדתי ממש לאבד את אמונתי ולהפסיד על ידי-כך את היופי של סדר הפסח, שאותו אהבתי כל-כך . חשבתי : הלוואי ואחזיק מעמד לפחות עד פסח . . . ״ . ההצליח ברגמן להחזיק מעמד, ״לפחות עד פסח״, בפני הסתערויותיו האתאיסטיות הלוהטות של קפקא בן השש-עשרה או השבע-עשרה, ש״בוויכוחים אלה״, שהתנהלוּ לפני למעלה ממאה שנה לקראת ליל הסדר, ״עלה״ על ברגמן ״בהרבה״, גם מבחינה 0 ההסתברוּת לכך קלוּשה ביותר, אם לא אפסית, לוגית טהורה, לפי עדות שניהם ? אך למרבה הפלא אכן אירע נס, וסדר פסח, החוגג מדי שנה את הנסים – הוא עצמו ניצל בנֵס . ״הפעם לא ניצחָני פרנץ״, מבשר לנו ברגמן בהמשך, ולא עוד אלא שחרף ענוותנוּתו וצניעותו – אין הוא יכול להתאפק מלרמוז, כמעט בתרועת ניצחון, איך הפך במשך הזמן מכמעט-מנוּצח למנצח-גָדול, עד כדי כך ש״שנים רבות לאחר מכן חיפש קפקא בעצמו את האמוּנה שאותה ...
To the book