על דרכי יצירתו של סיפור שבחים חסידי: עיון בסיפור על "הצדיק המתוק", רבי זושא

202 | זאב קיציס למן השליש האחרון של המאה התשע-עשרה נעשה הסיפור החסידי למפעל ספרותי אדיר ממדים, וסיפורים לאין ספור בסגנונות שונים נדפסים ונלקטים שוב ושוב . למעשה ניתן לטעון, כי למרות שינויי הסגנון החריפים, סיפורים חסידיים ממשיכים ונוצרים עד עצם היום הזה, ועמם ובמחיצתם גם ספרי השבחים על סוגיהם וגוניהם . סיפור השבחים החסידי הוא סיפור עממי מובהק . כוונתי כאן להגדרה של מונח זה, כסיפור המתקיים ״קיום מרובה״, כלומר – גרסאות שונות ממקורות שונים מתקיימות זו לצד זו, תוך שינויי צורה ותוכן . לאור זאת, בעוד בסיפור אחר אנו נדון בשאלת דמותו של המחבר ( הממשי ) , יוצר הסיפור, בסיפור העממי תופס את מקומו ה״מסרן״ . חשוב להדגיש – גם לסיפור עממי יש מחבר . אי אז יצר מאן דהו את הסיפור והשמיעו או הפיצו הלאה, ואולם תהליך התקבלותם של הסיפורים כסיפורי עם מרובי גרסאות, הוא שקבע את גורלם וגיבש את תוכנם ואת אופיים . גם הסיפור החסידי הריהו סיפור עממי בהיותו מתגלגל מפה לאוזן ומן הנשמע אל הנכתב, אך גם מן הנכתב אל הנאמר והנשמע, וחוזר חלילה . בבואנו לדון בסיפור העממי החסידי אנו עדים פעמים רבות לתעתוע המקשה על הגדרתו של הס...  To the book