פרק שמיני שיר מעורב

78 פרק שמיני השיר עוסק בחוויית הכתיבה של המשורר . הדובר בשיר פותח במסע לבדו : " נוֹתְרָה הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת לְבַדָּהּ מוּלִי" ( שורה 1 ) והוא הולך אל עבר הלא נודע, אל "הַמִּדְבָּר . . . הַמְּגֻוָּן בְּסַכָּנוֹת וּבִמְשָׁלִים" ( שורות 4 - 5 ) . המכתב, אשר נמשל לשיר, מכיל שני חלקים, כשכל חלק שונה, בין אם הדובר נמצא בתחילת המסע או בסופו . החלק הראשון מסתתר מהדובר ובורח ממנו : "מִסְתַּתֵּר, כְּמוֹ גַּמָּד, בְּמַמְלֶכֶת הַצְּמָחִים בְּרֹאשִׁי" ( שורה 7 ) , בעוד החלק האחר מחכה לדובר ומתייצב מולו : "מַמְתִּין לִי כְּמוֹ שׁוֹמֵר בְּפֶתַח דַּלְתִּי" ( שורה 8 ) . עולה הפרדה בין הרגש והשכל תוך "פיצול" אישיותו של הדובר לשתיים : לפני שחיבר את השיר ולאחר שחיבר אותו . עליו להתמודד עם הטקסט שלפניו, להיות המבקר של עצמו ולתקן את הסטיות בשיר, לפני שהוא מציג את התוצר המוגמר לקורא . אותם מהגרים - משוררים מתוארים בשיר כבעלי "שִׁנַּיִם מְרֻסָּקוֹת" ( שורה 9 ) , כתוצאה מהמאמץ ליצור שיר הנתפס כ"טִפַּת הַדְּיוֹ אֲשֶׁר נוֹסַעַת כְּנֶגֶד הֶחֻקִּים" ( שורה 10 ) והמגיעה בסוף המסע לקורא, דהיינו, עוברת "מֵעַיִן אַחַת לָאַחֶרֶת" ( שורה...  To the book